פוזיציה! » פרשת שבוע » פרשת השבוע כי תשא (פרה) (מקאם שיגא)

פרשת השבוע כי תשא (פרה) (מקאם שיגא)

שבת שלום קהל קדוש.

עֵת לְהִתְפַּקֵּד וּלְתַּפְקֵד

הִגִּיעָה עֵת לְתַפְקֵד וְגָם הָעֵת לְהִתְפַּקֵּד

ובַּיְּצִיאָה לְחֵרוּת חוֹבָה הֵיטֵב לְתַפְקֵד

וּלְבַצֵּעַ המְשִׂמּוֹת וְגָם אֶת הַסֶּבֶל לְהָקֵל

וְעַל כֹּל הַפְּקֻדִּים לָתֵת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל

מָס הַשָּׁוֶה לְכֹל נֶפֶשׁ וְנוֹתְנוֹ לֹא נִכְלַם

זוֹ נְתִינָה מֵרָצוֹן עַל יְדֵי כֹּל אָדָם בָּעָם

זֶה עִקְרוֹן הַשִּׁוְיוֹן כְּחוֹק יִסּוֹד רִאשׁוֹן

שֶׁשַׂם הַדָּל כְּמוֹ הֶּעָשִׁיר לְעַצְמוֹ אָדוֹן

זֶה אָכֵן מִפְקָד מָהוּתִי אַחֲרֵי הָעַבְדּוּת

גָּם צָו אֵיכוּתִי הַנּוֹתֵן לְיִשְׂרָאֵל פְּדוּת

שֶׁשַּׂם כֹּל יִשְׂרָאֵל שָׁוִים בִּנְשִׂיאַת העֹל

לְלַמְדֵּנוּ כִּי טוֹבַת הַכְּלָל קוֹדֶמֶת לַכֹּל

וּבִמְרוּצַת השנים הְָיְתָה נַחֲלַת הַכְלָל

ואָז גם יָכוֹל הָעָם לְהַפִּיל אוֹיְבָיו חֲלָל

וּלְהוֹכִיחַ לְצָרָיו כִּי בְּאַחְדּוּתוֹ גְּבוּרָתוֹ

וּכִי הָאָרֶץ הַזּאֹת תֵּהֵא לְעוֹלָם נַחֲלָתו

מָה עִנְיָן פָּרָה אֲדֻמָּה לְפוּרִים

למדנו שקוראים בחדש אדר פרשות שמתוספות לפרשות השבוע, לפרשת משפטים מתוספת עליה פרשת שקלים בה נקבעה תרומת מחצית השקל. ולפרשת תצווה מתוספת אליה פרשת זָכוֹר לדבר על שנאת המן האגגי ליהודים כצאצא מלך עמלק "אגג",וזה בסמיכות לפורים. כדי להזכיר לנו את עמלק וצו האלהים שאמר לישראל אותה ליהושע : כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. (בשלח יז/יד) וזאת תהיה "מלחמה ישראל בעמלק מִדֹּר דֹּר (בשלח יז/טז) אמנם אמר ה' מחה אמחה את זכר עמלק, אלא שזאת חובה שהוטלה על ישראל למען ייטב לו. ולפרשת כי תשא מתוספת אליה פרה אֲדֻמָּה שהיא מצוה עֲלֻמָּה כיון שבְּאֶפְרָהּ מִטַּהֲרִים, בעוד הנגיעה בגוף מת מטמאת את האדם לא כל שכן כשמדובר בבהמה מתה, והרי מדובר על הטהרות בטרם כניסה למשכן. בפרשת מדובר גם על מפקד יוצאי מצרים מבני עשרים ומעלה, העומדים בפני צעידה ארוכת שנים במדבר הצחיח, לכן משה ראה צרך בלדעת מנינם. נקבעה נתינת מחצית השקל על ידי כל בן עשרים שנה ומעלה, כדי לדעת מנינם על דרך ספירת מחצית השקל. רש"י מנמק זאת בהסבירו: כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם , אל תמנם לְגֻלְגֹלֶת אלא, יתנו כל אחד (מהם) מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם …כי במנין שולטת עין הרע והדבר בא עליהם. וכך נוהגים מקדמת דנא בספירת המנין הדרוש לתפילה בציבור, מונים אותם באותיות אלף בית וכך גם בהנחת תפלין על הזרוע מונים בזוגות באמרנו: ארץ זבת חלב ודבש, ללמדך שצריך להזהר מעין הרע לגבי אלה שחשובים לנו גם לגר שמצטרף לבני עמנו. כי תשא מדברת בעיקר על המשכן ובעבודה בו ובקביעת מנין היוצאים ממצרים וביוצאי מלחמה. ברם הפסוק שפותח לאמור: כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כֹּפֶר נפשו לה' בפקד אתם. (ל/יב), מבקש לאמר לישראל כי אין יוצא מן הכלל, הן לעבודת המשכן והן ביציאה למלחמה להגן על ישראל ועל ארצו ובדרכו לכנען, כי כבר סופר לנו שעמלק "מוג הלב"- הוא האויב המר של ישראל וכי הוא נוהג כמוג לב ומזנב בנחשלים שֶׁבַּשַּׁיָּרָה ולא מרפה, חובה על ישראל להלחם בו עד שימחה זכרומעל פני האדמה, זאת יעשו הלוחמים מבני עשרים שנה ומעלה. בפרשה קוראים בעצם על אחדות הגורל של עם ישראל ועל הצורך בסולידריות מצד כל עובד או לומד תורה ותרום לשם כך באופן שוה כדי ש: הֶָעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה ויתרברב וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט" ויתבזה (ל/טו). הנשיאה בעול חלה על כל אחד מבני ישראל הביטוי כֹּפֶר נֶפֶשׁ לא נועד לשחרר מיציאה למלחמה, נהפוך הוא נועד לכלול את כלל ישראל להלחם כאן נגד עמלק ולאחר מכן נגד כל צר המתנכל לנו אמנם נאמר: ה' ילחם לכם ואתם תַחֲרִישׁוּן" (בשלח יד/יד) אך חז"ל אמרו: ה' ילחם לכם ואתם תָחַרְשׁוּן": כלומר "לעשות זאת בעצמנו" ואז ה' יעזור לו לנצח את הקמים על העם להכחידנו .

סוד מספרו הקטן של עם ישראל

עם ישראל לפי התורה הוא עם עתיק יומין הפועל על פי התורה ומסוגל לקיים את כל מצותיה שבכתב ושבעל פה. לכן עם ישראל הוא עם סְגֻלָּה ולמרות ההתנכלויות לו מוסיף להתקים אלפי שנים ולעד ולעולמי עולמים, אלא שמספרו דל ביותר. וזאת לא רק מרדיפות צריו הקמים עליו להשמידו, כי כאמור בתורה כי כל מזימה נגד ישראל לא תצלח, ואמנם כך זה היה כל הקמים על ישראל נעלמו ואינם והשם שומר ישראל ועם ישראל חי וקים. מכאן שהסיבה שמספרו קטן לאו דוקא מפני שעמלק וצאצאיו המן הרשע ואדרינוס ועוד רבים אחרים, כולל היטלר ימח שמו וזכרו לעד, הרגו ורצחו בעמנו, והוא חי וקים ויחיה לעולם והם נעלמו ויעלמו. מכאן תמהים אנו מדוע ישראל עם השם עתיק יומין מכל העמים, מנינו בעולם קטן ביותר, בעוד הנוצרים והמוסלמים מספרם עצום ורב וזה לא כולל עמים בעלי אמונות אלליות אחרות. התשובה הנראית סבירה ביותר, כי ההסתפחות לעם ישראל כמוה כקריעת ים סוף, הרוצה להסתפח לישראל עליו לעשות זאת מאהבת תורת ישראל ולהיות מוכן לקיים את מצוות התורה הן אלה שבכתב והן אלה שבעל פה, ולא מתגייר לקבלת טובות הנאה. בעוד הָאִשְׂלָאם מסתפק מן המתאשלם להצהיר: כי אין אלהים זולת האלהים ולהוסיף כי "מוחמד" שליחו של האלהים והוא אחרון הנביאים. ורואים בכך די כדי להיות "מושְׂלמי מאמין". הוא לא חיב ללמוד את כתבי האיסלאם,די בכך שהוא מקבל בהכנעהאת הָאִשְׂלָאם. כמשמעות המלה "אִשְׂלָאם" – "התמסרות" ובערבית "אִסְתִּסְלָאם" דהיינו "כניעה". גם הנצרות נוהגת בקלות כזאת, מסתפקת בטבילת המסתפח לנצרות במים הידועים כ"מים קדושים" ובטבילתו נהיה "נוצרי". לא ברור איך הטהרו אונתקדשו מי הטבילה. לעומת זאת ההשרדות של ישראל בקרב עמי תבל, הולך ומתמעט כי לא בקלות מקבלים הצטרפות גר לעם ישראל , הוא צריך לעשות זאת מאהבת התורה וקיום מצוותיה ורק אחרי מבחן מתקבל צירופו לישראל ויש עדין אומרים כי הגר הוא ספחת ולא נספח.

עם ישראל עם קשה ערף הוא

משהשעלה להר סיני לקבל את לוחות הברית ולאחר שהי של 40 יום וארבעים לילה אמר לו הקב"ה: לך רד כי שִׁחֵת עַמְּךָ אשר הֶעֱלֵיתָ מארץ מצרים (לב/ז) זאת כאשר נדמה לעם שבתחתית ההר כי משה לא ישוב עוד, לכן הוסת העם, קם ותבע מאהרן לעשות להם עגל מסכה להשתחוות לו. ואהרן לאחר שניסה למנוע זאת בדרכים שונות, נכנע להם ועשה את העגל והעם המשולהב שבעי רצון :ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים (לב/ח) משחטא ישראל בחטא העגל אמר ה' למשה: ראית את העם הזה והנה "עַם קְשֵׁה-עֹרֶף הוא" (לב/ט) משה לא נואש למרות שחמתו בעברה בו ביחוד כששמע דבר ה' אליו: ועתה הניחה לי ויחר-אפי בהם וָאָכַלֵּם ואעשה אותך לגוי גדול.(לב/י) משה אזר אומץ וכדרכו למד סניגוריה על ישראל באמרו להקב"ה , אם תעשה כן : למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם לַהֲרֹג אֹתָם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה. שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך.(לב/יב) . ברם דברים אלה אמר משה עוד בטרם ראה את העם זובח לעגל בשמחה ובמהלה ואומר אלה אלהיך ישראל, אך משירד משה מן ההר וראו עיניו את המראה הנורא הזה ובידו שני לוחות העדות שהם מעשה אלהים, בערה חמתו ובחמת זעם: וישלך מידיו את הַלֻחֹת וַיְשַׁבֵּר אתם תחת ההר.(לב/יט) ונגש לעגל מעשה ידי אחיו אהרן וטחן אותו עד דק ושרפו באש וזרה אותו על פני המים . ההבדל בין משה הנביא לאהרן הכהן , שאצל "הנביא" אין פשרות ואצל הכהן יש בְּשַׁבֵּר משה את הלוחות מעשה ידי אלהים עשה זאת למרות קדושתם ולא הסס. ועוד למדנו לדעת כי הנשים לא נטלו חלק בחטא העגל שנאמר ואשה בכל אֶלֶּה לא מצאתי (קהלת ז/כח). זאת למדים מהמלה אֶלֶּה שנאמרה על ידי חוגגי העגל, שאמרו: אֶלֶּה אלהיך ישראל (לב/ח)