פרשת השבוע פינחס

עו"ד אברהם הללי - פרשת השבוע
עו"ד אברהם הללי - פרשת השבוע

בס"ד

שבת שלום קהל קדוש.

                                                                        עֲשִׂיַת דִּין כְּדַיָּן

הַקַּנָּאוּת לָחָכְמָה  וָדַעַת לְאַשֵּׁר

הַקַּנָּאוּת פְּסוּלָה  לַעֲשִׂיַּת עֹשֶׁר

גָּם אִם הַקָּם לְהַגֵּן  עַל הַמּוּסָר

חוֹבָתוֹ להְיוֹת בַּר סַמְכָא לַדּבָרָ

מִי  שַׂמְךָ  שָׂר  וְשׁוֹפֵט  וּמְבַצֵּעַ

אַף אִם הַפֶּשַׁע לְעֵינֵיךָ מִתְבַּצֵּעַ

כִּי יֶשׁ דִּין וְיֶשׁ דַיָּן וְיֶשׁ גָּם חֹק

רָאִיתָ חוֹטֵא מְחֶה וְאַל תִּשׁקֹט

וְהִנֶּה  הַכְּלָָל נִפְרַץ וְהַדִּין  נֶחֱרַץ

וּפִנְחָס כְּלָל הָהַפּרָדָה הוּא פּרַץ

לֹא רַק מְהַכְּלָל חָרַג גָּם נִשְׁתַּבַּח

כְּחָרִיג שֶׁקִּנָּה לָאֵל שֶׁאוֹתוֹ בֵּרַךְ

פינחס קנא את קנאת ה' להסיר חמתו  

והשאלה המתבקשת מן הפרשה המותר היה לפינחס לעשות לעיני את אשר עשה בשים עצמו שופט דן ופוסק ומוציא לפועל . הצידוק כאן, שפינחס לא עשה את אשר עשה להאדיר שמו ולחזק מעמדו, אלא כפי שנאמר : קִנָּא את קִנאת ה' בקרב העם ששכח את אשר עשה ה' למענו במשך ארבעים שנות נדידה במדבר כשהעם החל לזנות אל בנות מואב , לא רק אלא שעזב את אלהיו והלך אחר אלהי הבעל אלהי בנות מואב. כאן בפרשת בלק נתנה תשובה לשאלה אם פינחס שם עצמו הרשות המוסמכת והרשות השופטת והמוציא לפועל ? מתברר כי לא נהג כך ושמש לפי כלל הפרדת הרשויות. כי משה נצטוה על ידי הקב"ה להוקיע את העם נגד השמש כדי להשיב חרון אפו של הקב"ה שנאמר : ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש מבני ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור:(בלק כה/ה) החוטאים בפרהסיה להכעיס . יחד עם זה הקנאה לא רצויה כי היא מולידה שנאה בין אדם לחברו ובין איש לאשתו  ובין העם לאלהיו  . אף על פי שנאמר  על הקנאה גם "קנאת סופרים תרבה חכמה". מה  עוד ונאמר עוד על אדםלחברו:  כי טבע האדם רע מנעוריו. כי הרי מיד סמוך ללידתו של אדם הקנאה נולדה עמו. זה התחיל בקין שקנא בהבל אחיו, קם והרגו. בני  יעקב –קרי ישראל  קינאו  ביוסף וניסו להרגו . המלך שאול קינא בדוד ובִּקֵּׁש לְהָרְגּוֹ ובפרשת קרח אשר זה מקרוב קראנו, שם קִנָא  קרח במשה ובאהרן. לא בכדי קיימת מסורת אגדית מדרשית הקובעת כי פינחס אינו אלא אליהו הנביא שעמד לישראל .(למרות שזה התרחש כחמש מאות שנה אחרי פנחס). את הסטירה הזאת בכלל האומר:  "אין מוקדם ומאוחר בתורה". לכלל זה יש משמעות מיוחדת כי הפרשיות שקראנו זאת אחר זאת, אינן בהכרח ארועים עוקבים זה את זה. המדרש שאומר כי פינחס הוא אליהו הנביא, עושה זאת רק מפני שעל שניהם מדובר בּקַנָּאוּתָם  לאלהים.  אצל פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן נאמר מפי אלהים: בקנאו את קנאתי (כה/יא) ואילו אליהו הנביא העיד על עצמו: קנֹּא קִנֵּאתִי לה' אלהי צבאות (מלכים א' יט/י)  יוצא כי זה הורג בגלל קנאתו לה' וגם זה הורג בגלל קנאתו לה'. בעוד קנאות פינחס נחשבת בעיני אלהים לזכות, באמרו לו באמצעות משה: לכן אֱמֹר הנני נותן לו את-בריתי שלום. (כה/יב)  ואילו אליהו נפסל מלמנות על נביאי ישראל אף כי אמר : קנֹּא קִנֵּאתִי לה'  למרות כינויו אליהו הנביא , כי השליחות של הנביא המחזיר  בתשובה את ישראל, הועברה ממנו לתלמידו אלישע שנתמנה תחתיו.

ושוב נצטוה משה לעשות מפקד   

מפקד זה כמו חלק מקודמיו נעשה אחרי מגפה שהיתה בקרב העם כמעשה ענישה על חטא חמור כלשהו. (הפעם (כיון שנאמר כי בני ישראל זנו עם המואביות וחטאו ואף קבלו עליהם לעבוד את בעל פעור.)  לענין עריכת מפקד כל אימת שמתרחשת מגפה נאמר: ויהי אחרי המגפה ויאמר ה'…. שאו את ראש כל עדת בני ישראל.(כו/א,ב) .הפעם המגפה היתה לא רק כענישה על  שזנו עם בנות מואב, התרחשה לאחר שהקב"ה גוזר להרוג ולאבד את  העם והוא שב ומרחם ומצוה על קיום מפקד בקרב העם . רש"י נותן צידוק לדבר בהמשילו: משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה את הצאן לידע מִנְיָן הנותרות. אך יש דבר אחר בענין זה: כיון שמשה קבל את בני ישראל כשיצאו ממצרים לפי מנינם במפקד, עכשיו שקרבה שעתו למות מחזירן לקב"ה במנין. במלים בוטות מעשה זה מעין ספירת מלאי של לוחמים. למעשה רב הַמִּפְקָדִים שנעשו משך ארבעים שנות הנדודים במדבר, נעשו אחרי מַוֶת המוני שדלדל את השורות. כמו בחטא העגל, או בחטא המרגלים, או במגפה אחרי פרשת קרח ועדתו. ויש מפקדים שנעשו לשמה גם כְּהֵֵעָרְכוּת לקראת מלחמה או לצורך התגוננות מפני תָּקְפָּנוּת אויבים, בדרכם אל יעדם הארץ המובטחת. הפעם המפקד בא אחרי מגפה , כדי לקבוע מנינו לקראת חלוקת הארץ לשבטי ישראל כנחלות שכל שבט צריך לקבל כדי להתנחל בארץ. גם הכללים בחלוקת הנחלות לפי מספר בני השבט חיבו מפקד וכך נאמר: לָרַב תַּרֶבה נחלתו וְלַמְעַט תַּמִעִיט נחלתו, איש לפי פְּקֻדָיו יֻתַּן נחלתו.(כו/נד) . הדבר הזה מתרחש אחרי  שמרים הנביאה ואהרן הכהן הגדול נפטרו וכאשר שרביטו של משה עומד להיות מועבר לעוזרו יהושע כאשר הַכְּהֻנָּה הגדולה כבר עברה לאלעזר בנו של אהרן הכהן. במהלך המפקד מזכיר הכתוב את יוצאי  הדופן בשבט זה או אחר כמעין תזכורת: משפחת הראובני  מזכיר להם את דתן ואבירם שהסיתו העם נגד משה ואהרן כשקרח יצא נגד משה ואהרן ועקב כך נענשו כשהארץ פתחה פיה ותבלעם,  בעוד בני קרח נצלו שנאמר: ובני קרח לא מתו.(כו/יא) , כיון שֶׁבַּתְּחִלָּה היו בעצה אחת עם אביהם, אך בשעת המחלקת הרהרו תשובה בלבםדברי רש"י  .

בעת גזרה מדובר תמיד באנשים ולא בנשים

מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש :(במדבר כו/סה) ללמדך כי הגזרה היתה על איש- אנשים ולא על אשה, או  נשים . זה מביא אותנו לסיפורן של בנות צלפחד שלא היה להם אח בן זכר שיירש נחלת אביהן.  הן עמדו עמידה מכובדת ונמרצת מאד בְּתָבְעַם ממשה להנחיל נחלת אביהן להן. למרות שלפי הדין נשים אינן יורשות זאת דוקא בניגוד למקובל בחוקי עמים אחרים , לרבות האסלאם . הנחלה נועדה לבנים הזכרים. המדרש רצה ללמדנו מפרשת בנות צלפחד כי כי הזכרים קלקלו והנשים תקנו אחריהם. בחטא העגל הן לא נטלו בו חלק , וגם לא בכל ההמרדות האחרות. הנשים היו גודרות גדרות שפרצו הגברים. הן גם לא נטלו חלק בְּדִבַּת הָאָרֶץ של המרגלים . ויש ואפשר לאמר כי לנשים זכות גדולה משל הזכרים אשר תמיד פתחו במרידות נגד משה ואהרן כפי שזה חזר ונאמר מדי פעם: נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד/ד)  כלומר למנות מנהיג עלינו שיחזירנו למצרים, באות בנות צלפחד כאן ואומרות למשה: תנה לנו אחוזה (כז/ד) להתישב בארץ ישראל. לא בכדי בימינו   הנשים נוטלות חלק שוה בשוה עם הגברים , בעשיה בהנהגה ובכל תחום כולל בהגנה על הארץ בהמצאה ובדעת. למרות שלפי חוק הירושה האיסלאמי האשה יורשת בקרקע מירי שוה בשוןה כמו הגבר ובסוג הנקרא מולק במקרקעין – דהיינו קנין מלא , מקבלת מחצית ממה שהגבר מקבל בירושה. ברם הדבר הלך והטשטש באיסלאם שהחל להסתכל על האישה כפחותת ערך מן הגבר .  האסלאם סבור כי תפקיד האשה הוא אחד ויחיד בבית ובמטבח ולהיות שפחת הגבר, המשרתת אותו ומשביעה רצונו והיא אינה אמצעי אלא להביא ילדים לעולם . הנה אנו רואים כי התורה איננה מורה כך, גם לאשה יש תפקיד חשוב וחיוני בחיי העם והחברה, נביאה, מצביאה  .

                                                           הַמַּנְהִיגוּת אֵינָה קִנְינו שׁל הַגֶּבֶר לְעוֹלָם

                                                            גָּם  הָאִשָּׁה יְכוֹלָה רָאִינוּ דְּבוֹרָה  וּמִרְיָם

                                                          רָאִינוּ כִי הַמַנְהִיג מִתְחַלֵּף לוֹ מִזְמָן לִזְמָן

                                                          זֶה  שֶׁהָיה בְּמֹשֶה וְאַהֲרֹן  וּבְכֹל עֵת וְעִדָּן

                                                          כִּי כָּל מַנְהִיג יְהֵא חָכָם מְדֻפְּלָם וּמֻשְׁלָם

                                                            יִשָּׁמֵר זִכְרוֹ בָּרוּךְ בַּהֲבִיאוֹ מַנְהִיג לָעוֹלָם

                                                          וּמַעֲבִיר שַרְבִּיטו  לַאֲחֵר כֶּדֶרֶךְ הַבְּרִיאָה

                                                          וְהָעוֹלָם יוֹסִיף וְיִתְקַיֵם בִּלְעָדָיו כָּל שָׁעָה

                                                          סִיּוֹם  הַמַּסֶּכֶת  לָדַעַת  לָלֶכֶת   עִדָּן עִדָּן

                                                          וּמִבְחָן הַמַּנְהִיג יִהְיֶה בַּבִּיצוּעַ בְּּעֵת וּזְמָן

                                                            כְּפִי  שֶׁהָיָה  עם מֹשֶׁה  וִיהֹשֻׁעַ  מֻשְׁלָם

                                                          חוֹבָה לְקַיֵּם חֹק וּמִשְׁפָּט  כְמוֹ בִּצְלָפְחָד

                                                          מֹשֶׁה  לִמְּדָנוּ פֶּרֶק  בְּמנְהִיגוּת  וּבְחֵרוּת

                                                          שֶׁנֶּאֱמַר מֹשֶׁה נָהַג  לְדַבֵּר   עִם  הָרָשׁוּת

                                                          בְּעוֹד הָרָשׁוּת דִבְרָה אֶל  מׁשֶׂה  בְּכֹל עֶת

                                                          יֶשׁ וְגָם מנְהִיג יָכוֹל לְדַבֵּר  לָקַחַת וְלָתֵת

                                                          כֹּל שֶׁצָרִיך  שֶׁהַמַנְהִיג יֵדַע לָתֵת  מְהוּדוֹ

                                                          לְזלָּתוֹ בְּעֵת תִּפְאַרְתּוֹ גְּדֻלָּתוֹ בְּתוֹם יֵעוּדוֹ

                                                          לָדַעַת כִּי גְּדֻלָּתוֹ מקורה בּעָם אֲשֶׁר הנְהִיג

                                                          וְהוּא יִתֶּנֶּנָּה לַאֲחַד הָעָם  בִּלִי שִׂיחַ וְשִׂיג

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב telegram
Telegram
שיתוף ב email
Email

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.