פרשת השבוע תרומה המקאם חוסייני)

עו"ד אברהם הללי - פרשת השבוע
עו"ד אברהם הללי - פרשת השבוע

שבת שלום קהל קדוש                           תְרומָה לִשְׁמָהּ

אָז בְּרֵאשִׁית  הַדֶּרֶךְ  נִקְבְּעוּ  כְּלָלִָים רַבֵּי עֶרֶךְ

לְמַעַן הָעָם וּלְמַעַן הַכְּלָל כִּי בַּתְּרוּמָה יֶשׁ צֹרֶךְ

לֹא  בִּכְדִּי שֻׁלְּשָׁה  הַתְּרוּמָה לְהָקָמַת הַמִּשְׁכָּן

אַחַת לַמִּזְבֵּחַ  לַעֲבוֹדַת ה' לִהְיוֹת תָּמִיד מְזֻמָּן

בּתְרּומָה  לָא שַׂגִּיא דְּרוּשָׁה מְסִירוּת נֶפֶשׁ גָּם

כִּי הַמִּשְׁכָּן מָקוֹם אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ לֵב הָעָם  פָּעַם

הוּקָם בַּמִּדְבָּר  לְאָחֵד הָעָם כְּשֶׁרוּח ה' מְעֲלָיו

לְחַזְּק  הָעָם  כִּי לֹא הָיָה  מַגִּיעַ לִכְנַעַן בִּלְעֲדָיו

לְפִיכַך טוֹב לִזְכּוֹר מְעֵת לְעֵת לָקַחַת  וְגָם לָתֵת

וַעֲשִׂיַת חֶסֶד מְאַשְפֹּות תַרִים אָבְיוֹן מְעֵת לְעֵת

כִי כָּךְ לָמַדְנוּ כִּי גָּם אָדוֹן עוֹלָם מְקַבֵּל תְּרוּמָה

לְלַמְּדֵנוּ עוֹד בַּמִּדְבַּר שֶׁהַתְּרוּמָה אֵם הַתְּקוּמָה

הָבָה נַרְבֶּה  לָתֵת  וּלְהַמְעִיט  לָקַחַת

כַּךְ נִבְנֶה גָּם נִבָּנֶה נֶהֱנֶה וְנִשְׂבַּע נַחַת

הקמת המשכן במדבר אות להתהות  עם ישראל

לראשונה אנו חווים כי עם עבדים , שיצא לחופשי לא רק ששתחרר מעבדות אלא שהוא  שם עצמו מרצונו כפוף לחוק ומשפט ומקבלם עליו הר כגיגית, ובמסגרת חוקים ומשפטים הוא יהיה לעם כפוף ב"עול המצוות". הרי  זאת התורה שקבל בהר סיני והמשפטים ששם לו משה לפניו מיד בסמוך לקבלת התורה. עם בהתהוותו למד לדעת כי קיומו כעם תלוי בקיום סדר חוק ומשפט וקדש אותם , כי ניתנו לו על ידי אל עליון שהוציאו ממצרים באותות ובמופתים. המבנה המשפטי עליו נכון העם כולל חוקי יסוד, שהם התורה  והחוק האזרחי והחוק הפלילי הם המשפטים.למרותשהביטוי עול שמטבע האדםאיננו רצוי לו ומטרתו להשתחרר ממנו, כי האדם מטבע בריאתו איננו חפץ להמצא תחת עול , ומבקש להיות ולחשוב ולפעול חפשי ומרצון חפשי . כאן למדים כי המסגרת החוקתית היא עבודת האלהים,  שלא כמושנהגו במצרים שהיו עובדים עבודה זרה, כפי שזה קבל ביטוי בהגדה של פסח: עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים. אבותינו עבודו אלילים, ועשו זאת תחת כל עץ רענן ועל כל גבעה רמה עד שנשלח משה על ידי הקב"ה אל העם  במצרים והביא להם את דבר ה', והוציאם ממצרים והוליכם במדבר, עד אשר קבלו את התורה והחלו לעבוד את ה' אלהינו  אשר צוה עליהם לאמור: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה/ח), ברם רש"י מבהיר כי ה' צוה לעשות לו בית לקדש שמו שם למרות שרוחו תשכון בקרב העם בתוכם ולא בתוך המשכן, כי המשכן נועד לעבודת האלהים בלבד, ולא כפי שנהגו במצרים בעבודת  האלילים.

התרומה זו נתינה לזולת או לרשות ,ללא תנאי ומרצון.

משנצטוו בני ישראל להרים תרומה, או לתת תרומה להקמת המשכןמכל אחד וזאת  ככל  אשר ידבנו לבו, שהתרומה תינתן מרצון חפשי וזאת מבלי שנותן התרומה יצפה לקבל תמורה, כמשמעות הפסוק  בקֹהֶלֶת "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְּרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (קהלת יא א) יען כי נתינה עם צִפִּיָּה לקבלת תמורה בעתיד נחשבת בתנאים מסוימים כמתן טובת הנאה כשוחד מוסוה. לא בכדי דבר זה נקבע בתקופתנו בחוק העונשים בישראל כי הדבר נחשב כשוחד סמוי בצורת מתנה  הניתנת בציפיה לקבל טובת הנאה ,שלא היה נותן המתנה, זכאי לקבלה. בפרשה שלנו הצרומה איננה חובה כ"הפרשת מעשר" (שזה כמעין מס) שהיא  מיועדת לקים את  הממשל וגם מינהל תקין. כאמור כאן התרומה בבחינת: הפרשה יפרישו לי מממונם נדבה מרצון טוב. ויש לה יעוד מוגדר יעוד הקמת המשכן כמעשה חד פעמי , וזאת מכל אחד מבני ישראל כאשר ידבנו לבו . התרומה היא בנוסף לחובת נתינת מחצית השקל שחלה על כל אחד מישראל.  שדינה כדין מס חובה. ואיננה סכום קבוע.  ואכן כמעט כל העם נשא תרומה משלו ממה שהיה לו או ממה שצבר אצלו עוד במצרים וממה שנטלו ישראל מהמצרים הגזלנים ב"מכת חושך".  התרומה כללה דברי ערך ולא רק כסף וזהב ונחושת , כללה גם כל דבר שבעזרתו ניתן להקים את המשכן,  כי הרי מטרת הקמת המשכן היתה לרכז במקום אחד את עבודת הקדש לאלהי עולם כהקרבת קרבנות . וליחד שמו ברבים שהוא אחד ואין שני לו והוא אלהי ישראל. כפי שנאמר בדִּבֶּר הראשון ובַדִּבֶּר השני בהר סיני: אנכי ה' אלהיך ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני. בכך מתבטל כל הרהור אחרי  אלילים , כפי שנהגו לעשות זאת במצרים. השבת ומועדי ישראל יוצרים מעטפת מגן לשמירה על יחוד עם ישראל בהיותו מפוזר בקרה העמים. תוך שמירה על מועדי ישראל . וזה היה  הדבר שהביא לחידוש קוממיות ישראל בארת אחרי אלפיים שנות גלות ולמרות תהפוכות הזמנים והגורל.  

המשכן כסמל לצניעות והסתפקות במועט.     

הקב"ה בחר לעצמו משכן פשוט "צריף נייד" המסמל את הענוה והצניעות הנדרשת מן האדם ככל שעולה לגדולה כך הוא נעשה צנוע יותר כי מעשיו יביעו אומר ויחוו דעת. הקב"ה בחר במתקן עראי לעצמו מבנה מעור ועצים לאמר: לקיים נאה מְקַיֵּם  ללמדך שאין  חשיבות לארמונות ולפאר. כך גם נהג נשיא מדינת ישראל השני המנוח יצחק בן צבי ז"ל  שארמונו היה "צריפו". בארכיון של מדינת ישראל נמצא מכתב מאת אייזנהאוור נשיא ארה"ב , בו כתוב כי בבואו לירושלים לבקר את  נשיא מדינת ישראל  יצחק בן צבי כתב כך: "נדהמנו למצוא את עצמנו ברחוב צר….לפני צריף מסוג  בית קטן בערבה", מששאל לתמהונו היכן ארמון הנשיא הצביעו על הצריף ואמרו לו זה ארמונו של נשיא מדינת ישראל. ומקבלי פניו היו שנים יצחק בן צבי עצמו ורעיתו רחל ינאית בן צבי . וכשהלך מבית הנשיא לפגישה עם בן גוריון וראשי צה"ל , אמר להם אנו באים מארמון נשיא מדינת ישראל  והכל צחקו במלמלם "ארמון , בודאי , בודאי " בכך אישיות הנשיא בן צבי , עשתהאת הצריף הפרטי שלה לארמון נשיאים , כי לא הארמון עושה את הנשיא, אלא  הנשיא עושה צריף לארמון,ואכן אישיות הנשיא עשתה את הצריף לארמון , זה בא ללמדנו לנהוג בצניעות ולהסתפק במועט כדברי האמרה הערבית (אִל כִּבְרָה לִלָּאה) الكبره لالله בתרגום חפשי" "הגדולה לאלהים" . ואף על פי כן צוה הקב"ה את משה לבנות לו מעצים ועור משכן לאמור:  ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה/ח) לא בתוכו , בתוך עם ישראל, כי המשכן נועד רק לשכן את התורה-את הָעֵדוּת, ולקיים בו  הַפֻּלְחָן, שכלל אז הקרבת קרבנות למיניהם.המשכן נועד להתקיים רק במדבר במשך שנות הנדידה הנותרות ולתקופת מעבר בארץ כנעןבשילה ובבית אל זאת עד שיבנה  משכן הקבע הוא בית המקרש בירושלים אחרי 84 שנים על ידי המלך שלמה מכאן משמעות : ושכנתי בתוכם שתהיה בקרב כל אדם יראת השם לדעת להתנהג בצנעא ולא ביוהרה באין עַוֶל במשפט. זה סימן ההכר אצל בן האדם ככל שהוא צנוע וענו ומתנהג כאחד העם עם עמו כך דברו נשמע ונעשה . מכאן המזלזל בזלתו לא פוגע באדם בלבד הוא פוגע בבורא עולם ומרחיק עצמו  מקדשת השם לא בכדי  נאמר כי המשכן נועד לפלחן בלבד , זה כדי לשרש המנהג שדבק בישראל במצרים בעבודה זרה, ובריבוי מקומות הפולחן. עוד ראוי לצין כי הקמת המשכן , היתה יצירת אמנות חסרת תקדים לאותה תקופה , לא בכדי מכאן ואילך נעסוק בפרשות הבאות בהקמת המשכן ובכלים שיהיו בו , שלא כפי שנהוג בתורה לתאר בפסוק אחד או שנים דבר חשוב שבדרך כלל מרבים לתארו ולפארו.

וְהַצְנַע לֶכֶת כִי מַעֲשֵׂיךָ  יָעִידוּ  עֳָּלֶיךָ   הִסְתַּפֵּק בַּיֶּש חֱיֵה וְתֵן לִחְיוֹת  לְמִדָּתְךָ

זָכוֹר שֶׁהוּטָל עָלֶיךָ לְקַיֵּם דְֹבַר הָאֵל    הֱוֶה נוֹהֵג בְּחֶסֶד וּבְרָחָמִים וְאַל תְּזַלְזֵל

כִּי חַחַּיִּים נָעִים כְּגַלְגָּל מַעְלָה מָטָה    בהְיוֹתְךָ בַּמָרוֹם זָכוֹר כִּי מִלְּמַטָּה בָּאתָ

אֶלֶּה עֶקְרוֹנוֹת שֶׁבַתּוֹרָה  כַּךְ קּרָאנוּ    נִזְכּוֹר זֹאת  וְאַל לָנוּ לִשְכּוֹחַ  מְנָיִן בָּאנוּ

לֹא  בִּכְדִי צִוָה הָאֵל אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל   לְהָקִים מִשְׁכָּן לְמַעַן שֶׁכֵּן בּוֹ עֲבוֹדַת אֵל

כִּי הֲרֵי עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא יָכִיל כְּבוֹדוֹ   לְלַמְדֶנוּ  כִּי בְּמַעֲשֵׂהוּ מָצוּי בָּאָדָם הוֹדוֹ

וְכִי הָעוּלָם נִבְרָא כְדֵי לָתֵת  בּוֹ קִיּוּם  כֶּכֹל שֶׁהָאָדָם  יִתֶן חֶלְקוֹ לְקִיּוּם הַיְּקוּם

חֲשִׁובָה חֲשׁוּבָה וִיצִירָה טְהוּרָה  גָם  כִי הָעוּלָם נִבְרָא לְנַעַן קִיּוּם הָאָדָם שָׁם

לָמַדְנוּ עוֹד הִלְכוֹת  חַיִים וּמוסָר לְמעֲנֶנוּ ולְַמַען הָעוֹלָם

שֶׁהַצְּנִיעוּת  וְהַגַאֲוַה אֵינָן דָּרוּת יַחַד וְלֹא חֶמְלָה וְתַאֲוָה

הָעֲנָוָה  תָּמִיד נֶאֱבֶקֶת בַּגַּאֲוָה בְּעוֹד הַשִּׁנְאָה מְחֻפֶּשֶׂת לְאַהֲבָה

בּעוֹד הַמַּנְהִיג שׁוֹכֵן  בָּאַרמוֹן  אֱלהִים  בָּחַר בּתוֹךְ  עַמֹּו לִשּׁכּוֹן

וְהַתּוֹרָה שֶׁלְעַמּוֹ בַּמִּדְבַר נָתַן שָׁכְנָה לְדוֹרֹות בְּאֹהֶל בָּד בַּמִּשְכָּן

זֹאת עִקַּר הַמַסְקָנָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת כָּאן.

פורים שמח ושבת שלום

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב telegram
Telegram
שיתוף ב email
Email

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

לקריאה נוספת

פייסבוק

אינסטגרם

Instagram has returned invalid data.

טוויטר