שבת שלום קהל קדוש. כָּאֲשֶר יִדְבֶּנּוּ לִבּוֹ
בְּעֵת מְצוּקָה תִּשְׂרוֹר לָרוֹב דַאֲגָה עִם תְּעוּקָה
ושִׁכְבָּה מהעם תהא בִּמְצוּקָה ולְסִיּוּעַ זְקוּקּה
וְאָז כֹּל אֲשֶׁר יִדְבֶּנּוּ לִבּוֹ יְמָהֵר לְהָרִים תְּרוּמָה
מְבְּלִי לְהִתְהַדֵּר וּלְהִתְפָּאֵר בִּנְתִּינָתָהּ וְיִשּׂוּמָהּ
כָּכָה צִוְתָּה תּוֹרָה בְּעוֹד הָעָם צוֹעֵד לוֹ בָּמִּדְבַּר
שֶׁכֹּל אָדָם יִתֵּן מֵהוֹנוֹ וְיָרִים תְּרוּמָה שנאמר
לֹא רַק לְעֶזְרָה בִּמְצוּקָה אֶלָּא לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ
כִּי כְּבַר נֶאֱמַר כִּי רַק שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה לְבַקֵּשׁ
כִּי אֶת הַנֶּטֶל צָרִיךְ לְהָרִים וְזֹאת דֶּרֶךְ יְשָׁרִים
כִּי טוֹבַת הַכְּלָל טוֹבָתוֹ וְזֹאת מוּל עֵינָיו יָשִׂים
זֶה הָיָה אָז בַּמִּדְבַּר בְּהַנְהָגַת מֹשֶׁה לָאֵל נֶאֱמָן
אֲשֶׁר לֹא דָּבַק בּוֹ רְבַב בּקַבְלוֹ תְּרוּמוֹת הַמִּשְׁכָּן
וְאֶלֶּה תְּכוּנוֹת הַמַּנְהִיג בְּכֹל עִדָּן וְעִדָּן
סדר למופת בדרך לכנען במדבר
אמרנו ונשוב לומר כי היציאה ממצרים נעשתה בחמישה שלבים: הראשון השחרור מעבדות מצרים , שנקלעו בני ישראל אליה שלא מדעת ורצון, השני לדעת ולהכיר את אלהי ישראל ולקבל בלי תנאי תורתו. שהיא תורת חיים למחזיק בה ותומכה מְאֻשַּר, השלישי להתחשל בקשיי המדבר הצחיח והקשה, הרביעי להלחם על הארץ לרשת אותה ולהגיע למנוחה, והחמישי להגיע לנחלה בהקמת בית המקדש בהר המוריה לעבודת האלהים בו. כדי להצליח בביצוע שלבים אלה היה על העם להשמע לדבר ה' המועבר אלי ישראל על ידי משה. כפי שסופר עד כה כשמשה שעמד מול פרעה בשליחות הקב"ה, דרש תחילה ממנו באמרו לו: שלח את עמי ויעבדוני.(וארא ח/טו) לא דבר על הקלות בַּעַבְדּוּת ואף לא שחרור מממנה, ואמנם פרעה נעתר לא ברצון חפשי לדרישה משה באמרו למשה ואהרן: לכו עבדו את ה' אלהיכם(בא י/ח) וזה שנאמר כי פרעה הבין היא רק לעבודת אלהי העברים, לכן נעתר לדרישה זו , אבל לגברים הבוגרים ואילו הנשים והילדים ישארו במצרים, עד שובם של הגברים שהלכו לעבודת אלהיהם. ואכן רואים אנו כי בצאת ישראל ממצרים החלו לעבוד את אלהי ישראל תחילה במדבר ובהמשך בארץ כנען. לא רק לעבוד את האלהים תחת כפת השמים, אלא לעבוד בתוך מבנה עראי הוא המשכן , לכן מיד בסמוך ליציאה וקבלת התורה בהר סיני, התחיל משה בהקמת המשכן. שהוא בית מקדש נייד ארעי עד אשר ישראל יגיע לארץ כנען למנוחה ולנחלה. גם לחיב את בני ישראל לעבוד את האלהים שלא כמו המצרים על כל גבעה ותחת כל עץ רענן. ואפשר גם לאמר כי לא היתה יצאת מצרים של בני ישראל, אלא לקבל את התורה ולעבוד את אלהי אבותיהם.
קבלת התורה כדי לעבוד האלהים
אחרי יציאת מצרים וקריעת ים סוף וטיבוע פרעה וחילו בו, הגיעה השירה של יוצאי מצרים לחורב מול הר סיני. שם משה עלה על הר סיני וקבל את לוחות הברית עליהם חרותים עשרת הדברות, אך גם קבל את התורה שבכתב וזו שבעל פה אשר מסרה ליהושע. בעיננו בפרשת משפטים אנו רואים כי כל הנוגע לחיי יום יום והיחסים בין אדם לחברו נמצא שם ובסופה קראנו גם את הפרק הפותח בפרשת כי תשא היא פרשת שקלים. בשקלים נצטוה כל אחד מעם עני כעשיר לתת מחצית השקל כדי לקים עבודת האלהים, זה סוג של "מס" שניתן לכהנים על ידי כל אחד ואחד עשיר כעני כדי לקיום עבודת האלהים בלכתו במדבר. צו לתת מחצית השקל ללא הבדל בין עשיר לעני תשלום אחיד, כדי שהעשיר לא ירבה ותרברב על נתינתו וגם יוכל העני גם לתרום . בעוד בפרשת תרומה, לא הוגבלה התרומה לסכום נקוב כפי שנאמר: תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי , וזאת התרומה אשר תקחו וגו'… (כה/א,ב,ג) זה איננו מס או תשלום חובה, זאת מעין נדבה שניתנת מרצונו הטוב של הנותן אותה. כפי שעולה מן הפסוק על התרומה קודם לכן. , חזר הכתוב על המלה תרומה שלוש פעמים רש"י מבהיר : אמרו רבותינו: (הכונה ל) שלוש תרומות אמורות כאן: "ויקחו לי תרומה" פעם אחת "תקחו את תרומתי" פעם שניה "וזאת התרומה" פעם שלישית. כי כאן היו דרושות שלוש תרומות : להקמת האדנים של המשכן השניה לקנית קרבנות צבור השלישית נועד למשכן . התרומה להקמת המשכן ולבגדי הכהנים היא תרומה של זהב וכסף ונחשת ועוד . למרות שלפי לשון הכתוב מדובר על תרומה אחת לא כמס אלא "כל איש אשר ידבנו לבו",(כה/ב) כלומר בדרך של נדבה או התנדבות . התורה כאן מצביעה על חשיבות הקמת המשכן במדבר , אשר אינו אלא שלד שמצדו האחד לא סגור אאל במסך ולהקמתו מוקדשים פסוקים רבים בתורה מספר פסוקין עולה על מספר פסוקי בריאת העולם , לכן יש האומרים כי המשכן שקול כנגד עולם ומלואו ואפילו חשיבותו עולה על העולם ומלואו מכאן למעש מוקדש בתאור המשכן והרמתו הרבה מאד בתורה. רצתה התורה לומר לנו שאין העולם ומללואו אלא מתקן לצורך קיום האדם , כי הרי כך אמר הקב"ה: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א/כח) מה שאין המשכן שאיננו למען האדם או לסיפוק צרכיו החמריים , הוא נועד לעבודת האלהים על ידי האדם. כי עבודת ה' נשקלת יותר מהחשיבות שנותן האדם לעולם . כי מה חשיבות העולם מול חשיבות בורא העולם.
כבוד ה' מלא את המשכן
השכינה של הקב"ה שורה בקרב העם ואיננה שוכנת קבע באוהל (במשכן) גם לא תשכון במקדש שנאמר: ועשו מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה/ח). כך שכל אחד מישראל ידע כי הקב"ה שוכן הקרבו ומשגיח עליו ועל מעשיו במשכן ובמקדש תהא רוח ה' שורה ושם תרוכז עבודת האלהים על ידי הקרבת קרבנות בתוכם על המזבח שיוקם בו. תבנית המשכן נמסרה למשה בסיני ולפי המידות הוא יהיה שנזכרו בפרשה נאמר: אורכו אמתים וחצי, דהיינו 172.5 סנטימטר ורחבו אמה וחצי , דהיינו 103.5 סנטימטר וגבהו אמה וחצי, דהיינו 103.5 כך ששטחו הוא שני מטר מרובעים ו- 32 סנטימטר. לפי מידות אלה נראה המשכן מבנה קטן, מקיפה אותו חצר גדולה יחסית. המשכן ניתן לְנִיּוּד ממקום חניה אחד למקום חניה שאחריו ששם יחנה ישראל בלכתו במדבר. אין יסוד לדעה כי רעיון הקמת המשכן או המקדש נולד כתוצאה מחטא העגל, ולא היא. הרמב"ם רואה כי המשכן הוא לרכז בו את הפולחן כלומר במקום אחד ובכך לבטל מנהג עובדי עבודה זרה שגם ישראל נהגו כך כפי שנאמר בהגדה של פסח: עובדי עבודה היו אבותינו במצרים. רמב"ן דוחה את הדעה שהמשכן בא לאחר חטא העגל ואמר: כשהקב"ה נתן לישראל את עשרת הדברות בהר סיני, הִתְנָה: ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ,(יתרו יט/ה,ו) והרי בעת אמירת דברים אלה עדין לא התרחש חטא העגל, מכאן שהמשכן נועד שהשכינה תשכון בו כל עוד ישראל במדבר. מדובר במבנה ארעי מעץ ומעורות, אשר בית המקדש שיקום בהר המוריה יבוא במקומו. המשכן נועד אך ורק לרכז את עבודת האלהים במקום אחד שנאמר: ועשו מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה/ח). בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים.(כט/מה) ולא במבנה עצמו. רק כבודו של הקב"ה ימלא את המשכן. ברם רק אם העם יְקַיֵּם את התורה ישכון אלהים בתוכו, וכל המדיר עצמו מן הכתוב בתורה, הוא מוציא בכך את עצמו מכלל ישראל ומצטרף לאלה שאין להם אלהים בתוכם.
לָמָּה רָגְשׁוּ עַמִּים וּמַדּוּעַ יֶהֱמוּ לַשַּׁוְא וְלָרִיק
לָמָּה יְקַנְאוּ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁדָּרַשׁ וְחָקַר וְהֶעֱמִיק
כּי מָצָא סִבַּת הַסִּבּוֹת וְעִלַּת הָעִלּוֹת לְכֹל צָרָה
מָצָא לָחֹלִי מָזוֹר ולא הַתִּיר האִסּוּר שֶׁבַתּוֹרָה
לָכֵן בֵּין הָעַמִּים הוּא עָם לְתִפְאֲרָה
הוּא קִיֵּם אִסּוּר אֲכִילַת בַּעֲלֵי חַיִּים וְרַם כְּבוֹדוֹ
גָּם בַמִּדְבָּר קִדֵּשׁ מֹשֶׁה שֵׁם אֱלֹהִים שֶׁאֵין מִלְּבַדּוֹ
וְקִיֵּם גָּם סֶדֶר עוֹלָם וְהֶעֱבִיר הַהַנְהָגָה קַם וְעָזַב
וְלֹא הוּעַם אוֹרוֹ וְלֹא נַס לֵחֹה וְגם אֶל כְּבוֹדוֹ שַׁב
וְקִיֵּם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְזוֹ שֶׁבִּכְתָּב
וּמְצַפִּים לְנִבְחֶרֶת עֲלוּמָה לְהֵיטִיב עִם הָאֻמָּה
בְּעוֹד רַק בְּאַחְדּוּת וְאַהֲבָה תִהְיֶה לָנוּ תְּקוּמָה
זֶה סוֹד הַצְלָחַת יִשְׂרָאֵל בָּעַמִּים וְזֹאת נִדְרֶשֶׁת
אֱמוּנָה וּמְסִירוּת כִּבְכַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים בָּם רוֹחֶשֶׁת
וּלְקִיּוּם הָעָם אֵין בְּרֵירָה אָחֶרֶת.
