דעה / הריון זה לא כמו בסרטים שמראים לנו סצנה אחת שבה היא מקיאה ואז בטן וקניות וגלידה ישירות מהקופסה..

צילום פוזיציה

יש סיפור על שלמה המלך שביקש שיכינו לו טבעת שאדם שמח שיראה אותה – ייעצב ואדם עצוב שייראה אותה – ישמח. אז צורף חכם יצר טבעת כזו, יודעים מה היה הקסם? המשפט: ”למרות הכל, גם זה יחלוף“. 

בהריון, לא נשואה ומבודדת… עייפות, חולשה, בחילות, כאבי שרירים, ליחה, הרבה רוק, מעט רוק, טעם מר בפה, גודש באף, חום – נשמע כמו קורונה, אך חברותיי וחבריי מדובר רק בשלישי הראשון להריון.

וכמה טוב כשיש מישהו שיגיש לך כוס מים מיד אחרי שאת מקיאה, או שיביא לך מתוק למיטה, אך כשאת אישה בהריון לא נשואה בתקופת קורונה….. כמו שהפולניות אומרות ”תאכלי מה שבישלת“.

אז כך קרה שהגעתי לשבוע 13, כשהעולם כולו בסגר, וכל החלומות הישנים על איך ההריון שלי ייראה התפוצצו כבועות בכוס שמפניה. ואני לא מדברת רק על בעל, הריון מתוכנן, בית נוח וקבוע וטיפולי גוף-נפש להרגיע את עצמי. אלא כתוספת – קיבלתי תוצאה חיובית לקורונה מה שהגביר את החרדות ואילץ אותי להתבודד באופן מחמיר בביתי.

נותרנו אני והחתולים ואף לא אחד שיגיש לי שייק בריאות..

אגב, הריון זה לא כמו בסרטים שמראים לנו סצנה אחת שבה היא מקיאה ואז בטן וקניות וגלידה ישירות מהקופסה.. אחיותיי כאן יודעות ויודו שההקאות לא חינניות, הלילות נטולי שינה, הכפות רגליים כואבות לאללה והחשקים? לא כאלה מגניבים כשאין מי שיספק אותם.

אז אחרי שעיכלנו שאין עיסויים (בגב או ברגליים אגב), דיקור, פגישות עם הפסיכולוגית, מפגשים על ופל בלגי עם החברות..מה כן יש? הרבה זמן למחשבות, משמע הרבה זמן להתמודדות עם כל הפחדים. 

מסקנות? זה לא קל והתקופה לא קלה. אנו חשופים מכל מקום לכאב, לחשש, להיסטריה ולצער. אובדן של המציאות שלנו כפי שהתרגלנו לחיות בה, אובדן השגרה, אובדן אנשים והיכן שיש אובדן יש אבל וזה מותר וכדאי להתאבל על מה שאיבדנו, על מה שאנחנו מחליפים. גם אם מתרחשים בחיינו דברים טובים, כי זו בדיוק המהות: השמחה והעצב, מתקיימים זה לצד זה. 

מה עוד למדתי? שכשמוותרים על איך שדמיינו שדברים ייראו, אולי אפשר להתחיל להנות ממה שקיים. אני עוד לא ממש שם, אבל בדרך. וגם, שמותר לא להרגיש מאושרים מדברים שאנו ”אמורים“ להיות מאושרים ואולי הגיע הזמן להפסיק לשפוט את עצמנו כל כך, כי כשכל העולם מבחוץ משתנה לנגד עיננו זה בדיוק הזמן לעצור ולבחון מה אנו יכולים לשנות בתוכנו.

ובכל זאת, עלינו לשמור על שמץ של תקווה. איך עושים זאת?

יש סיפור על שלמה המלך שביקש שיכינו לו טבעת שאדם שמח שיראה אותה – ייעצב ואדם עצוב שייראה אותה – ישמח. אז צורף חכם יצר טבעת כזו, יודעים מה היה הקסם? 

המשפט: ”למרות הכל, גם זה יחלוף“. 

Facebook
Twitter
WhatsApp
Telegram
Email

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.