עצב גדול, ובצידו הקלה: אריה זלמנוביץ ז"ל, יליד חיפה אשר יצא ממנה בשנת 1957 להקים את קיבוץ ניר עוז – חזר הביתה, לאדמת הארץ הזו שאותה אהב ועיבד, לאחר שנחטף ב-7 באוקטובר מביתו בקיבוץ, ונרצח בייסוריים בעזה.
"איש קשוח וצנוע", תיארו את אריה מכריו. ואכן – מי שבוחר לעשות את המעשה הציוני של יישוב הארץ לאורך הגבולות, להקים משפחה לתפארת, להיות איש אדמה וספר, ולחוות אינספור אירועי לחימה וטרור על סף ביתו מבלי להישבר – הוא איש שעשוי מחומרים מיוחדים. איש של ציונות מעשית וערכית מהמעלה הראשונה, כפי שהאבות המייסדים ראו בעיני רוחם.
אריה היה גיבור ישראלי שקט בחייו, והוא גיבור ישראלי לאחר מותו. אני מייחל שנהיה ראויים לו ולשאר הנופלים והנרצחים.
אני משתתף באבלו הכבד של בעז, בנו של אריה ותושב חיפה, ובאבלה הכבד של המשפחה.
נוח בשלום על משכבך, אריה.
