בטקס חגיגי ומרגש בהיכל התרבות ברקוביץ', הוענק אות יקיר נוף הגליל בשנת ה-65 להקמתה. שמונה תושבי העיר, כמספר הנרות בחנוכייה, זכו בתואר הנכסף כאות הוקרה על פועלם ותרומתם למען העיר והקהילה
נוף הגליל פתחה את אירועי חג החנוכה בטקס הענקת אות יקיר העיר לשמונה תושבים נבחרים, אשר פעילותם ותרומתם למען הקהילה והעיר נמצאו ראויים לציון מיוחד. הטקס המסורתי אשר לא התקיים בשנתיים האחרונות בשל הקורונה, נערך השנה במתכונת חגיגית במיוחד על רקע חגיגות ה–65 להקמתה של העיר שנוסדה בחנוכה 1956. הטקס נפתח בהדלקת נר ראשון של חנוכה במעמד ראש העיר, רונן פלוט ורב העיר, ישעיהו הרצל, וכלל הופעה אומנותית של מיטב כישרונות העיר, מקהלת "ענבל", חבורת הזמר "צליל בהר", להקת "התקווה" ו"קולות הזהב". בהמשך נקראו לבמה שמונת יקירי העיר. "אתם מייצגים את החנוכייה האנושית היפה והמוארת של נוף הגליל בכל ימות השנה", אמר ראש העיר, רונן פלוט וציין כי העיר נוסדה בחנוכה 1956, וכמו נרות החג אורה הולך ומתעצם משנה לשנה. "השנה אנו חוגגים אור גדול במיוחד, גם נרות יום הולדת 65 וגם נרות חנוכה", אמר ראש העיר פלוט.
הטקס המרגש התקיים בהיכל ברקוביץ' בהנחיית דורון הרמן ובמהלכו הוקרנו סרטים על היקירים וחולקו להם תעודות ההוקרה. בתוכנית האומנותית הופיעה הזמרת ירדנה ארזי.
יקירי העיר נוף הגליל בשנת ה-65 להקמתה הם:
אדי משה – מראשוני המתיישבים בעיר, שירת כקצין בצה"ל בדרגת סגן אלוף. לאחר פרישתו בחר בדרך של עשייה למען הקהילה, ניהל בהתנדבות את ארגון גמלאי צה"ל בעמקים ואת קבוצת הנוער והילדים של הפועל נוף הגליל בכדורגל ובכדורסל. חבר בעלמ"ה, מתנדב במשטרת התנועה ובראש כל פעולות אלה, מנהל מזה 25 שנה את סניף "יד שרה" בנוף הגליל.
משה גרוסמן – מקים עמותת "נעלה למען הזולת", מסייע כדרך חיים למשפחות נזקקות ודואג בסתר למחסורן החומרי והרגשי באופן מעורר השראה. מאמץ לחיקו אנשים עם צרכים מיוחדים ופועל ללא לאות על מנת לשלבם בחיי הקהילה ובחברה. משה הוא מקור של אור גדול עבור משפחות רבות המתקשות לעמוד בנטל. הוא זמין לרווחתן 24/7 כולל שבתות וחגים, ידו הרחבה תמיד מושטת ללא תמורה.
רינה בריל – מתנדבת מזה שנים רבות למען אנשים עם צרכים מיוחדים ולשילובם השווה והשלם בחברה. בתוך כך, כיהנה בעבר כחברת דירקטוריון ברשת המרכזים הקהילתיים ובמשך שנים רבות עמדה בראש סניף איל"ן בנוף הגליל אותו היא ממשיכה לייצג גם כיום ברמה הארצית. בהיותה יו"ר ראש ועד ההורים היישובי וחברה בשותפות 2000 גליל מרכזי, רינה פעלה רבות וממשיכה לפעול גם כיום לקידום החינוך בקרב ילדי העיר.
סנדיק רדיק – התייתם בגיל שנתיים מאביו שנספה במלחמת העולם השנייה, אומץ על ידי גדוד פרטיזנים עמם נדד ביערות רוסיה בתקופת המלחמה. בשנות ה–90 עלה לארץ והיה שותף בהקמת ארגון עולים יוצאי רוסיה – המעניק מעטפת של תמיכה לעולים החדשים והוותיקים, בדגש על סיוע למימוש זכויותיהם הפנסיוניות. סנדיק דאג להעמיד בעיר שירותי קונסוליה רוסית לרווחת עולים המחזיקים באזרחות רוסית ובכך להקל ולסייע להם לממש את זכויותיהם.
מיריק מילנר – שימשה כמורה ומחנכת בבית הספר "חרמון" הראשון בעיר ובבית הספר "גליל". עם פרישתה לגמלאות בחרה להקדיש את זמנה למען הקהילה. מתנדבת בעלמ"ה למען תושבים ותיקים ויוזמת פרויקטים חברתיים להעצמת נשים בקהילה. במגפת הקורונה מיריק יזמה ערבי זמר קהילתיים בחצר ביתה והיא ממשיכה לארח אותם באהבה.
ראובן שרייר – פעיל חברתי מוותיקי העיר ומייסדיה. מתנדב מזה שנים רבות בתנועת של"ם (שירות לאומי למבוגר) הפועלת ברשת המרכזים הקהילתיים "פסיפס" לטובת אנשים הפורשים ממעגל העבודה ונזקקים לייעוץ, הכוונה ואוזן קשבת. מוביל את מועדון "קפה בצוותא" וממקימי מועדון "גברים בסלון" במרכז גורדון. ראובן מכהן בהתנדבות בתפקיד יו"ר העמותה למען הקשיש וכמנכ"ל העמותה לקידום הספורט בנוף הגליל.
יצחק וקנין – שורד שואה, יליד מרוקו, שהגיע לעיר בשנותיה הראשונות ובהיותו דובר שפות שונות שימש בהתנדבות מתורגמן לעולים שהגיעו לעיר בשנות ה-60. משורר, מחנך ויוצר, פעיל ציבור ומעל לכל, איש חינוך וספר, אשר מתעד מתוך תחושת שליחות אישית את סיפורם של שורדי השואה. יצחק מתנדב למען תושבים ותיקים ומעשיר את עולמם בלימוד שירה, תיאטרון וספר. משפחתו ברוכה ביוצרים, מוזיקאים ואנשי ספר כמוהו.
אפרים וולדנר – שורד שואה, בן 96, היחיד ממשפחתו ששרד את התופת. בשנת 1946 עלה בגפו לישראל והיה ממקימי נצרת עילית. שירת בקבע כ–25 שנים ולאחר פרישתו המשיך לשרת בהתנדבות בבית הספר "עמל דוד" של חיל האוויר, למען תלמידי בית הספר, בתוכם תושבי נוף הגליל. 31 שנים שימש דמות אבא וסבא הדואג לצורכיהם של התלמידים. עד גיל 95 המשיך להתנדב כל שבוע בבסיסו הצבאי וגם כיום, כשבריאותו רופפת, הוא מבקש להיות לעזר.
